החותן הראה לכלה דירות דיסקרטיות

באולם האירועים היו דירות דיסקרטיות, תערובת של רוחות יקרות, אדי יין וזמזום משמח

חתונה. החתונה שלי. תפסתי את מבטי האורחים הנערצים והרגשתי כמו מלכה בשמלה המסנוורת הזו עם צווארון תחרה ושרוולים ארוכים. בקרבת מקום ישב בעלי החדש, מקסים, ידו על ברכי במשקל חם. הוא סיפר משהו באנימציה לחברים, קורן מאושר. ואני תפסתי מבט אחר על עצמי. כבד, כבד, רטוב. המבט של אביו, חמותי, ויקטור סרגייביץ’.
הוא ישב ממול, נשען לאחור בכיסאו, וסובב לאט באצבעותיו החזקות את ערימת הקוניאק. עיניו, קרות וצווחות, כאילו הורידו ממני שכבה אחר שכבה-שמלה, תחתונים. הייתי תחת המבט הזה, מנסה להסיח את דעתי, אבל הוא היה כמו גימלט. הוא אמר, ” הכל זמני. צעצועים. האדון האמיתי הוא אני”.
כשהוא קם וסימן אותי, התקרר לי בפנים. מקסים רקד עם אמו לאיזו בלדה סנטימנטלית.

אניה, בוא לרגע, – קולו היה נמוך, שתלטני, והוא לא חיכה לדחייה.
חייכתי בחוסר ביטחון והלכתי אחריו, רשרשתי את שולי. הוא לא הוביל אותי לשולחן, אלא הרחק מהאולם, אל פנים הבית. לחדר ארונות גדול, מרופד בארונות ותלוי בתלבושות ערב.

ויקטור סרגייביץ’, דירות דיסקרטיות קרו? שאלתי, עצרתי באמצע החדר. הלב פועם אי שם בגרון.
הוא פנה אלי. הוא היה גבר גדול ומרשים, ובמרחב הצפוף של חדר ההלבשה, נוכחותו נראתה מדהימה. הוא הריח כמו קוניאק וסיגרים יקרים.
“מה שקרה הוא שאתה עכשיו רשמית חלק מהמשפחה שלנו, אנצ ‘קה,” הוא אמר לאט, נועל את הדלת על המפתח. הקליק נשמע כמו זריקה. למשפחה שלנו יש חוקים. ואת צריכה להכיר אותם.
הרגשתי צמרמורת רצה על הגב. ניסיתי להתבדח.:
חוקים? ובכן, דירות דיסקרטיות מוכנות. העיקר לא לזרוק גרביים ברחבי הבית, כבר למדתי.
הוא לא חייך. פניו נותרו אבן. הוא עשה צעד לעברי, חסם את כל האור מהמנורה היחידה.

החוקים הרבה יותר עמוקים, מותק. מדובר בהיררכיה. על כבוד. על ההבנה מי אחראי כאן.
הוא הצמיד אותי לקיר, וגופו המסיבי מנע ממני לזוז. כף ידו שכבה בגסות על מותני ואז זחלה למטה, מקומטת במשי היקר של השמלה. ניסיתי לדחוף אותו, אבל זה היה כמו לנסות להזיז סלע.
ויקטור סרגייביץ’, תפסיק! מה אתה עושה? מקסים.…
“מקסים הוא הבן שלי,” הוא חתך, ונשימתו, חמה ואלכוהול, שרפה את לחיי. – הוא קיבל את מה שנתתי לו. ועכשיו הגיע תורי. את צריכה לעבור חניכה.
קפאתי, משותקת מפחד ואיזו התרגשות פרועה ואסורה. הוא צדק.הוא תמיד היה האדון בבית הזה. וכוחו, מחוספס, בעל חיים, מנילה ודחליל בו זמנית.

אתה חלק מהמשפחה עכשיו… ואתה צריך לדעת את הכללים שלנו, – קולו נעשה שקט יותר, אבל זה גורם לו להיות יותר שתלטני.

והוא פתח את כפתור הזבוב

הנשימה שלי עצרה. בגלל הרוכסן שלא נפתח, הזין שלו הביט בי. הוא היה ענק, חזק, כבר מוכן לפעולה. עבה, ארוך, עם ראש סגול כהה נפוח, שעליו כבר הופיעה טיפה שקופה. הוא פועם לקצב ליבי המטורף.
רואה? זה הכלל העיקרי. יכולת לשרת. היכולת לרצות.
הוא לא הפשיט אותי. הוא פשוט הרים בגסות את שולי שמלת הכלה שלי וחשף את החלק התחתון. הרגשתי את קרירות האוויר על עורי ואת החום המביש בין רגלי. לבשתי רק תחתוני תחרה לבנים וגרבי ביריות. אצבעותיו חפרו בירכיים, קורעות ממני את עקבות התמימות האחרונים.
“על הברכיים,” נשמע כמו פקודה שלא נדונה.
נפלתי. שמלה מלאה בענן הקיפה אותי. הסתכלתי על הבטן החזקה שלו, על הזין הבולט שלו, שנראה לי עכשיו כלי עינויים והנאה.
פתח דירות דיסקרטיות, זונה, סינן.
צייתתי. התודעה שלי צרחה, אבל הגוף, הגוף הבוגדני, כבר זרם מהתרגשות. הוא החזיק את הראש לשפתיים שלי ושפשף אותו בגסות לתוכם. הרגשתי את הטעם המלוח של חומר הסיכה שלו, הריח שלו הוא מוסקי, גברי לחלוטין, דומיננטי.
תמצצי את זה. ותתחנק. אני אראה לכולם מי אתה באמת שייך.
הוא הזיז את ירכיו והזין שלו נקרע עמוק לתוך פי. נחנקתי, דמעות ניתזו מעיני. הוא היה גדול מדי, הוא קרע לי את הגרון, נשען על השמים. ניסיתי להתרחק, אבל הוא תפס את השיער שלי ביד אחת, קרע את הסיכות ממנו, ומשך אותו אליו עוד יותר.

עמוק יותר, כלבה! לבלוע!
הוא התחיל לזיין לי את הפה. קשוח, חסר רחמים כמו פטיש. נחנקתי, הזיל ריר על סנטרי על שמלת הכלה שלי, דמעות מציפות את פני. הצלילים שהשמעתי היו צרודים, לחים, מבישים לחלוטין. אבל עם כל דחיפה, התעורר בי איזה חלק פראי ועבד שאהב את ההשפלה הזו, הכוח המוחלט הזה עלי.
עטפתי את זרועותיי סביב הישבן החזק שלו כדי לייצב את הקצב התזזיתי הזה איכשהו. שפתיי עטפו את תא המטען שלו, לשוני החליקה על בשר מתוח. למדתי לנשום את האף, לקחת אותו לכל אורכו, להרגיש אותו פועם בגרוני.

כן … דירות דיסקרטיות כאלה … ילדה טובה … עכשיו אתה מבין את הכללים, – קולו נעשה צרוד, לסירוגין.
הוא הוציא את הזין מהפה שלי, כולו מבריק מזיל ריר. ואז הוא הפך אותי בפתאומיות, והצמיד אותי שוב אל הקיר. השמלה קפצה עד המותניים. אצבעותיו קרסו את הגומייה של התחתונים שלי וקרעו אותם בתנועה אחת.

תפתחי את הרגליים. רחב יותר.
הקשבתי, הרגשתי את הכל רועד, מקצות האצבעות ועד העקבים. הוא ניסה את הזין שלו, העביר אותו דרך החריץ הרטוב שלי וגרם לי לרעוד ולגנוח.
את זורמת, כלת. התגעגעת לאדון האמיתי?
והוא נכנס לתוכי. לא עם נשיקות וליטופים כמו מקסים, אלא עם דחיפה אחת עוצמתית וקורעת. צרחתי מכאב והנאה מדהימה. הוא מילא אותי כל הדרך עד הרחם, הממדים שלו היו מדהימים. הוא התחיל לזיין אותי-קשה, עמוק, ללא סנטימנט. כל דחיפה הכניסה אותי לקיר, הרגשתי כל סנטימטר של הזין הגדול שלו בתוכי, כל וריד שלו.
הוא אחז בירכיים, אצבעותיו חפרו בבשרי והשאירו חבורות. בטנו התנופפה על ישבני, נשימתו הכבדה הייתה המוזיקה היחידה בחדר. גמרתי בצרחות בכף ידו, אותה הניח על פי כדי להטביע את הצלילים. הגוף שלי היה לגמרי שלו, זה היה רכושו, הדבר שלו.

תתכונני, זונה … …
תנועותיו נעשו חדות יותר, כאוטיות יותר. הוא נכנס עמוק יותר לתוכי, והרגשתי שהוא מתנפח עוד יותר. עם גניחה נמוכה כמו נהמה של חיה, הוא גמר. סילוני זרע חמים ועבים התיזו עמוק בתוכי ומילאו את כל החלל החם. הוא החזיק אותי משופד, לא הרפה עד שהזין שלו הפסיק לפעום.
ואז הוא יצא. שמעתי אותו מכווץ את הזבוב. אני, רועדת כולה, החלקתי על הקיר על הרצפה, על השמלה המקומטת שלי. החלק הפנימי של הירכיים שלי זרק את הזרע שלו.
הוא הביט בי, כיוון את האזיקים. פניו שוב היו קרים ונאספים.
כלל שני: זה יישאר בינינו. אחרת, אני אשבור אותך ואקסים את חייך. את מבינה?
הנהנתי בשקט, לא יכולתי לומר מילה.
הוא פתח את הדלת ויצא והשאיר אותי לבד בחדר ההלבשה החשוך למחצה. שמעתי מוזיקה עליזה באולם, צחוק של אורחים. החיים נמשכו. אבל עכשיו ידעתי את האמת. ידעתי למי אני באמת שייך. וגופי, עדיין מלא בו, התכווץ בבוגדנות מהתקף תשוקה נוסף.